כשהריון מסתיים בטרם עת

בהתאם לגישה הרפואית השמרנית, ממליצים על סיום ההריון כאשר מתברר בוודאות שהעובר לא מתפתח. אם ממליצים על המתנה לפני ביצוע ההליך רפואי מקציבים לה עד שבועיים. לאחר תקופת זמן זו, כמעט כל רופא ימליץ לסיים את הריון הנפל בגרידה. גם כשההפלה מתחילה, ההמלצה תהיה לסיים בגרידה ולא להמתין לסיומה הטבעי.

עוברים שמפסיקים להתפתח, רחם שלא מחזיק הריון, שליה שלא מתפקדת ולא מאפשרת לעובר להמשיך להתפתח, הן תופעות שכיחות. אנחנו לא שומעות על זה ולא מספרות את זה מספיק. זה לא מדובר ולכן כביכול לא קיים. כשזה "לא קיים", ובכל זאת זה קורה , עלולה האשה להסיק מכך שהיא "מקולקלת", שמשהו אצלה לא בסדר. מכאן הדרך לחדר הרופא קצרה. שם "יתקנו" את "הקלקול".

בחלוף הזמן, ובעקבות עוד נשים שפנו אלי, התחיל להצטבר אצלי מידע על הפלות שמתרחשות ללא התערבות רפואית. המידע הזה לא מבוסס מחקרית, אלא נאסף על-ידי נשים שלא נרתעות מההקשבה לגוף, שלא מהססות לבחור בדרך שונה מהמומלצת על-ידי הרופא, שמוכנות לקחת אחריות על גופן ולחוות את ההפלה כחלק מהחיים.
אותן נשים הראו לי איך קורית הפלה טבעית. מהן גם למדתי כמה הרבה ווריאציות יכולות להיות להפלה, במשך הזמן, באפיונים הגופניים, בתחושות ובתגובות.

אני נזהרת לא להמליץ, לא לכוון, לא להדריך ולא להחליט. אני כן מוכנה לשתף בידע שנצבר, לספר על ניסיונן של אחרות, ולעזור למי שרוצה בכך למצוא את הדרך הביתה, אל האמון בעצמה ובגופה.
כל אחת בוחרת לעשות את המסע שלה בדרכה. כל אחת יכולה לשנות את דעתה בכל שלב, למצוא במי להיעזר ומתי. כל אחת מחליטה איפה עובר הגבול שלה, כמה סבלנות יש לה, כמה כוח, כמה היא מוכנה להשקיע ובאיזה מחיר.

איך זה קורה

הגוף, הנפש, הדמיון, הרגש והרצון עושים עבודה משותפת של פרידה מההבטחה שהייתה טמונה בניצוץ הזה שכבה ומחפש את דרכו החוצה.
בגוף – מתרחש שינוי הורמונלי שמפסיק את בניית רירית הרחם, הזנת העובר והשליה ויצירת תאים חדשים.
הנפש – מחפשת את הדרך להישאר מחוברת לעצמה, מחפשת דרך לאמונה.
בדמיון – "רצים סרטים" שגורמים לנו לטעות ולחשוב שזו המציאות.
ברגש – צפים רגשות אבל על אובדן התינוק, התמודדות עם רגשות האשמה כאשה וכאם.
ברצון – התמוטטות היסודות של התכניות והציפיות מובילה להשלמה עם המצב החדש.

התסמינים הגופניים של תחילת הפלה: דימום, כאבי בטן, חולשה, אי שקט. התסמינים יכולים להופיע ביחד, לחוד או לסרוגין.

המתנה

כמה זמן אפשר לחכות להפלה טבעית?

משך הזמן לא קבוע, לא ידוע, לא תחום וכרוך בהמון אי וודאות.

ההחלטה כמה זמן לחכות, ראוי לה שלא תיקבע מראש, אלא תישקל בכל יום מחדש.
ההחלטה אם ומתי לקבל עזרה, ראוי לה שלא תיקבע מראש, אלא תישקל בכל רגע מחדש.

זמן ההמתנה תלוי ביכולת הסבלנות האישית, מידת הלחץ הסביבתי/משפחתי, הכניעה ללחץ הסביבתי/משפחתי, החסינות הפיזית, השקפת העולם האישית ותמונת הנסיבות הנוכחית.
אם מדובר על טרימסטר ראשון, אפשר לחכות חודשיים בלי לחץ. ובכל זאת, ככל שעובר יותר זמן, הסיכוי למהלך חלק מסיבוכים יורד.

רופאים לא ממליצים לחכות להפלה טבעית. הם לא מכירים ולא יודעים שאפשר גם אחרת משום שבמשך תקופה ארוכה קיימת המלצה גורפת לסיים באופן יזום הריון שלא מתפתח, על-ידי הליך רפואי כלשהו. הם מכירים את הסיבוכים, את הבעיות. הם לא התנסו בהפלות ספונטניות והם מפחדים. מפחדים מדימום, מזיהום, מבעיות פוריות עתידיות, מדברים שאין להם שליטה עליהם.

יש נשים הרוצות להיות "אחרי זה". הן לא רוצות סיבוכים, לא רוצות סיכונים, לא רוצות לסחוב גוויה בבטן. לא רוצות להיות קרובות למוות.

אמצעים חיצוניים שיכולים להעריך את המצב הגופני:
אפשר לעשות בדיקת דם פעם בשבוע, כבסיס להשוואה –

  • רמת ההורמון בטא HCG – עליה ברמתו מראה על התפתחות עוברית תקינה. אחרי ההפלה, רמה כלשהי בדם מראה על שרידים של רקמה ברחם.
  • תפקודי קרישה – למרות ששיבוש בתפקודי קרישה אופייני לשלב מאוחר יותר של אובדן הריון.
  • ספירת דם – לבדיקת רמת המוגלובין, והתאמת טיפול לתוצאת הבדיקה, כדי לא להגיע לאנמיה וחולשה בעקבות דימום.
  • סוג הדם – אם לא ידוע.

מתי כדאי לבקש עזרה, להתערב?

האם להתערב? האם לזרז? מנסיוני, כל ניסיון זירוז הוא התערבות במהלך הספונטני (כמו התערבות במהלך לידה), ועלול לשבש את האיזון ההורמונאלי העדין ולגרום להפרדות חלקית של השליה מדופן הרחם ולכן גם לדימום יתר.
יחד עם זאת, לפעמים, התערבות שפותחת חסימות, מסירה עכבות ומרפה יכולה לעזור. למטרה זו אפשר להעזר בדיקור, הומאופטיה, דמיון מודרך, שיאצו, רפלקסולוגיה או שאכטה מרגיעה.
אפשר לחזק את הגוף בתוספים- ויטמין B, C קומפלקס, סווידיש ביטר, או/ו כל תוסף אחר על פי בחירתך, או המלצת נטורופת.

התערבות חיצוניתמצילת חיים, בבית חולים נדרשת כאשר:

  • הדימום רב
  • עולה פחד
  • אין תמיכה וקשה בלעדיה
  • סימני זיהום
  • את מרגישה שזה מה שאת צריכה עכשיו בלי קשר לסימנים חיצוניים

ההתערבות הרפואית השיגרתית:
הרדמה כללית, הרחבת צוואר הרחם באמצעים מכנים או תרופתיים, ואז, לפי גיל וגודל ההריון- שאיבה או גרידה. לשתי ההתערבויות סיכונים וסיבוכים.

תרופות בשימוש רפואי:

  • ציטוטק – מכווץ את הרחם ופותח את צוואר הרחם. נכנס לשימוש בבתי חולים במקום גרידה. ניתן בנרות ווגינלים או בכדורים לצורך תחילת הפלה או כסיכום להפלה טיבעית. לעיתים, אם כי לא בכל מקום, מחייב אישפוז וטיפול רפואי בבית חולים.
  • למינריה – אצה בצורת נר ווגינלי, האמורה לרכך את צוואר הרחם. או מפיג'ין, כדור, מתאימים לנשים בהריון חוזר, לפני ביצוע גרידה, או לפני קבלת נר ציטוטק.

גלים

איך אדע מתי ההפלה הסתיימה?

החלשות של ההתכווצויות והדימום יכולה להעיד על סיום ההפלה.
יחד עם זאת, להפלה יכולים להיות כמה גלים.

גל אחד – יהיה כזה שבסופו הרחם יתרוקן לחלוטין מכל תוכן ההריון. הרחם יתכווץ, הדימום יחלש בהדרגה ויפסק לאחר ימים ספורים.
גל שני – יתכן שיופיע אחרי יומיים עד שבוע  מחזור נוסף של דימום, יתכנו גם התכווצויות. אחרי הגל הזה, הרחם יתכווץ והדימום יחלש.
גל שלישי – יתכן שיופיע אחרי שבוע-שבועיים
כל אחד מהגלים הנוספים יכול לכלול דימום של כמה שעות, כאבי התכווצויות, או רק הפרשה קלה או כבדה של קרישי דם או שאריות שליה.

בדיקת אולטרסאונד נחוצה למי שרוצה לדעת אם הרחם התנקה לחלוטין. אפשר לבדוק מיד בתום הדימום, כמה ימים אחרי, או בתום הוסת הראשונה. הווסת הראשונה אחרי הפלה יכולה להיות כבדה יותר ולרוקן את הרחם משאריות קטנות. אפשר גם לא.

דימום

לפעמים, דימום יהיה הסימן הראשון לקיומו של הריון, אם לא נעשתה בדיקה לאישור הריון קודם לכן.
לא כל דימום יסתיים בהפלה, יתכן שמדובר במקור אחר לדימום ויתכן שמנוחה והתחזקות ישמרו את ההריון. אך אם כבר נקבע בבדיקה מוקדמת סיומו של ההריון, הדימום יעיד על תחילת ההפלה.
הדימום יכול להיות מועט או רב, קבוע או משתנה לפי התנוחה.
קשה לאמוד כמות, קשה לדעת מתי הדימום רב, ומתי הוא רק נראה כך.

סימן ראשון לאבדן דם מרובה הוא סחרחורת בשינוי תנוחה, חולשה, קוצר נשימה במאמץ ו/או מראה חיוור.
בכל מיקרה, לא טוב להשאר לבד בזמן הפלה, יש לדאוג שיהיה מישהו שיוכל לטפל ולעזור במקרה של דימום רב או חולשה רבה.

לפעמים אפשר לראות את תוכן ההריון בתוך מגוון ההפרשות, אבל לא תמיד. בשבועות מוקדמים בדרך-כלל העובר והשליה יצאו ביחד, אבל קיימת אפשרות שהשליה תצא רק אחרי כמה שעות או בגל השני.
אפשר לבדוק בטבלאות לפי גיל ההריון מה צפוי להיות גודל העובר.
הצבע של הדם – אדום; של הקרישים – אדום כהה, בורדו; של חלקי עובר ושליה – אדום בהיר, כמעט ורוד.

כאב

ההתכווצויות של הרחם יכולות להיות מורגשות במידה מועטה ולפעמים בכלל לא. אבל הן יכולות גם להיות חזקות מאוד, להזכיר צירי לידה, להמשך כמה שעות, לכאוב מאוד.
כאב דומה יכול להופיע גם בדלקת בדרכי השתן (ואז תיתכן גם הופעת דם בשתן), או כשההריון מחוץ לרחם (יורגש יותר בצד אחד). האבחנה תיעשה באולטרסאונד.

זיהום

כמעט תמיד תונף חרב הזיהום מעל ראשה של מי שמעוניינת להמתין. הסיכוי לזיהום נמוך מאוד כל עוד את נזהרת שלא להכניס דבר דרך הנרתיק לצוואר הרחם. ממש שום דבר, גם לא אולטרסאונד נרתיקי. אם לא עמדת בלחץ ועשית כשצוואר הרחם היה סגור – ניחא, אבל כשכבר מתחיל דימום ופתיחה – ממש לא כדאי.
סימנים לזיהום יהיו עליה בחום, כאב וריח לא נעים להפרשה. בחשד לזיהום כדאי לקבל טיפול רפואי.

התאוששות

במהלך הפלה הגוף עובר תהליך אינטנסיבי בדומה ללידה. לאחר הפלה הגוף צריך להתאושש, בדומה להתאוששות אחרי לידה.

התהליך מורכב הן מתחושת האובדן, הריקנות, והן מהעוצמה של החיים, המוות והגוף.
אם התהליך ההורמונלי מתרחש כסדרו, ללא הפרעה, יתכנו תחושות התעלות והתרגשות, תחושות של עוצמה חזקה, של שלמות גופנית ונפשית עמוקה.
כל אשה תמצא את הדרך שלה להתמודדות ואת הטיפול התומך. חשוב שגם האשה וגם הסביבה יבינו את הצורך במנוחה, שקט, זמן ומרחב. רצוי לפנות שבועיים למנוחה לפני חזרה לשגרה.
הדימום אמור להפסק תוך 4-6 ימים. אם הוא לא נפסק או נחלש, יתכן וצפוי גל נוסף.

טיפול אחרי ההפלה:

  • אם היה אובדן דם מרובה, יש מקום לשקול מתן תוספי ברזל. תזונה משובחת ותוספים אחרים לחיזוק, כגון: ויטמין C ויטמין E ואבץ.
  • סוג דם -Rh – למרות הסיכוי הנמוך למעבר דם כשאין התערבות במהלך ההפלה, ההמלצה הרפואית היא  לקבל אימונוגלובולין ((Rho(D במינון של 50 מיקרוגרם), כשההפלה קורית משבוע שמונה ומעלה, או בלי קשר לשבוע, בשל החשש למעבר דם והתפתחות ריגוש בדם.
  • מדידת חום פעם ביום, לזיהוי מוקדם של סימני זיהום.

כמה זמן לחכות לפני הריון נוסף?

אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. אם התהליך עבר ללא התערבות, הרחם התנקה בשלמות, הדימום נפסק והאשה מרגישה טוב, אין צורך לחכות לוסת, הגוף כנראה מוכן לעוד הריון. יחד עם זאת, כדאי לתת זמן להחלמה רגשית, לחוות את האבל לפני שמפנים מקום לילד נוסף.

ולסיום, בקשה:

לפעמים, נשים מבקשות עצה ועזרה, עוברות את התהליך, אך שוכחות לחזור אלי לספר איך היה. אני מבקשת מכל מי שעוברת הפלה בבית, שתעדכן, שתספר, שתשתף אותי. ככה יוכל הנסיון להצבר ועוד נשים יוכלו להנות ממנו.

 

הפלות בית – אפשר לדבר על זה – בפייסבוק

 תגובות שנכתבו בעלון "באופן טבעי", נשים משתפות בחוויה שלהן.

קונפליקט בין אם לעובר –  עוד גישה מעניינת להפלה.

5 תגובות בנושא “כשהריון מסתיים בטרם עת

  1. שרלה.
    קוראת ונזכרת איך התקשרתי אלייך(מחוג של הילדים בבריכת שחייה בירושלים)
    כל המכנסיים שלי רטובות מדם,אין לי בגד להחליף,גם לאמהות האחרות אין.
    בסוף מוצאת סווטשירט לקשור מסביב למותניים לנסות להסתיר.
    הילדים במים.
    הלב בוכה והרגשת טביעה.
    אני מתקשרת אלייך.
    שרלה,מה לעשות?שבוע 15 ואני מדממת.
    את רחוקה אבל כל כך מחבקת,מעודדת ופרקטית!!!!
    מה לעשות? בית חולים??
    את מסבירה מסבירה מסבירה ומחבקת.
    נסעתי לבית חולים לראות את מה שידעתי.הם רצו אישפוז וגרידה.
    אני רציתי הבייתה.
    חזרתי,התקלחתי,בכיתי,נשמתי.
    למחרת הכל יצא.נפרדתי.
    את היית בלב שלי עזרת לי לעשות את מה שהייתי צריכה בדרך שלי.
    אלפי תודות אישה יקרה על תמיכה שכזו.
    הלב שלך כל כך מכיל ומראה את הדרך.
    תודה וחיבוק.
    ורדית

    אהבתי

  2. שלום לכולן
    ראשית, אני רוצה להודות לך שרה'לה על המאמר המעולה שכתבת בנוגע למהלך הפלה טבעית. זה בדיוק מה שחיפשתי! אני כותבת, כמו שבקשת, על מנת לאפשר הצטברות של ידע בתהליך של חיים טבעיים בכלל ובנושא הפלות טבעיות בפרט. וכמובן כדי שכל מי שרוצה תוכל לקרוא ולהתחזק… עם אצבע על הדופק כמובן על מנת למנוע סכנת חיים.

    ילדתי ארבע ילדים אחד אחרי השני בלי הכרה פנימית שהתהליך עצמו יכול להיפסק באמצע, למרות סיפורי ההפלה ששמעתי מסביבי. אוכלת בעיקר פירות וירקות חיים, ומתרגלת יוגה בשגרה. נכנסתי להריון חמישי, והרגשתי די חלשה אבל לא משהו שיכול היה להוביל אותי לאיזו שהיא הבנה בנוגע לבריאות ההיריון. בשבוע 12 התחיל דימום, ובאופן הכי טבעי התקשרתי לאבא שלי היקר, שהוא רופא, והוא אמר לי שאני צריכה לגשת לבית חולים, שזו פרוצדורה ממש פשוטה, ורוטינית. השלכתי את עצמי בביטחון מלא על בית החולים ורופאיו: באמצע הלילה התחיל דימום מסיבי, קראתי לאחות ומשם נלקחתי ישר לגרידה. השתחררתי הביתה, ובביקורת אצל רופא הנשים נמצאו שאריות. בביטחון מלא ברופא ובהצעתו, לקחתי את הכדור שגורם להתכווצויות הרחם. אלא גרמו לי לנפיחות קשה ברגלים ולכאבים, עד שממש לא יכולתי ללכת. הפסקתי לקחת את המשך הכדורים שניתנו לי מראש על ידי הרופא והרגשת חוסר אונים עצומה הציפה אותי. הרופא אמר שאם הכדורים לא יצליחו להביא לפליטת השאריות ברחם, אצטרך לעבור גרידה נוספת. לראשונה בחיי התבוננתי על מערכת הרפואה שכה בטחתי בה כל חיי. ידעתי שאני לא הולכת לעבור עוד גרידה, ופניתי לחברתי משכבר הימים: טכניקת הדמיון המודרך. שכבתי, הרפיתי, ודמיינתי את הרחם פולט את השאריות שבתוכו. ואכן תוך כמה שעות הרגשתי את יציאת השאריות וראיתי אותם. אפילו לא הלכתי להיבדק… ידעתי שהתהליך הושלם.
    אחר כך נכנסתי להריון וילדתי ברוך השם ילד בריא. אחרי ההיריון החמישי חיכיתי זמן די ארוך עד שנפקדתי. בשבוע 12 הרגשתי כאבים משתקים בגב התחתון עד כי ממש נאלצתי לשכב על הרצפה למשך שעה. אחרי כמה שעות הלכתי להיבדק לראשונה מאז נפקדתי. נאמר לי בקור ששק ההיריון ריק והוצעו לי שתי האפשרויות המוכרות: גרידה או תרופות. ידעתי שהפעם אני עוברת את זה בבית, עם השם יתברך. מתפללת שיהיה תיקון לפעם הנאיבית ההיא…
    בשבת בבוקר בזמן שבעלי היה בתפילה, והילדים משחקים למטה, זה התחיל… הייתי בהתרגשות מ"לידת הבית" שאני עומדת לחוות… ומהתיקון. נכנסתי לשרותים וזרם דם עצום פרץ בבת אחת מתוכי. ללא כאבים כמעט. התבוננתי על כוחות הפליטה של הרחם מהצד, משתהה מהתהליך העצמתי, החייתי. לא היה לי שום תפקיד שם חוץ מלתת לגוף לעשות את שלו ולהאמין בו. הגוף יודע. השם יודע. הגוף יכול. אני לא מכוונת שום דבר. מתבוננת… מרגישה את נוכחותו התומכת והאוהבת של אבא בשמיים. הכל התחיל ונגמר עוד לפני שבעלי חזר מתפילת שחרית של שבת.. הילדים לא שמעו ולא ידעו מכלום. ניקיתי את הדם, נשטפתי ויצאתי. הרגשתי טוב ברוך השם. אחרי ההפלה המשכתי לצפות להריון. חודש אחר חודש בציפייה. החלטתי ללמוד את "שיטת אביבה" – אימון תנועתי המגביר את זרימת הדם לאיברי האגן, על מנת להחזיר איזון הורמונלי שהופר, ולתת מענה לבעיות שונות בבריאות האישה. שיטה ייחודית, עם עוצמות פעולה שלא הכרתי באף שיטת טיפול אחרת. מיד עם תחילת התרגול נפקדתי וילדתי את בני השישי. הרגשת עצמה ועצמאות מילאה אותי: יש ברשותי כלי עבודה לכל בעיה נשית שעלולה לצוץ, שכדאי לכל אישה ל"קנות": שיטת אביבה. מיד עם הפסקת הנקה של שנתיים תרגלתי את שיטת אביבה, ונפקדתי. בשבוע 11-12 התחילו הכתמות חומות בתחתונים ולאחר שבוע וחצי התחילו דימומים וכאבים חזקים בבטן התחתונה. הלכתי למיון רק על מנת לשלול הריון חוץ רחמי, מצב שעלול להביא לסכנת חיים (כי עד אז עוד לא נבדקתי…) ונאמר לי בקור… כי שק ההיריון ריק וכי בפניי שתי אופציות…
    הלכתי הביתה בציפייה…
    יממה בדיוק לאחר מכן, עם כאבים חזקים בבטן תחתונה, התעוררתי באמצע הלילה לדימום חזק. הפעם זה כאב הרבה יותר!! לא ציפיתי לכך. ההפלה הביתית הקודמת הייתה כמעט ללא כאבים ועברה ממש בנעימות. הפעם ישבתי בשירותים במשך שעתיים וחצי עם כאבים שמזכירים צירי לידה ודימום שלא נפסק, רקמות כהות וגושים. חולשה גדולה ורצון עז לנוח במיטה… מתי כבר יפסיק הדימום ואוכל לנוח מעט? היה נראה כאלו לעולם לא ייפסק הדימום והתמלאתי חרדה. האם מדובר על דימום מסכן חיים? התבוננתי על צבע עור הפנים – נראה בסדר, ברוך השם. אחרי שעתיים וחצי הדימום נחלש, ויכולתי להישטף וללכת לנוח במיטה סוף סוף. הייתי חלשה, על סף עילפון. שתיתי אולי ליטר מים, ובדקתי לחץ דם. אם הייתי מאבדת כמויות דם שעלולות לסכן את חיי לחץ הדם היה יורד. לחץ הדם בסדר ברוך השם! בדקתי חום. אין חום ברוך השם. אכלתי כמות גדולה של תמרים, והתחזקתי. נרדמתי לכמה שעות במשך הבוקר, ובצהריים קמתי לקבל את ילדיי ותפקדתי די רגיל. דימום כמו של וסת רגילה. הרגשתי הקלה עצומה שכל כך מהר הכל יצא ולא הייתי צריכה לחכות..
    לקראת הערב התחדשו הכאבים והרגשתי ממש צירי לידה. חצות הלילה ושוב אני מתעוררת לדימום חזק, רצה לשירותים עם כאבי צירים, ולא מאמינה! מה קורה פה? שוב צירים וחזקים בהרבה! דימום מסיבי! חולשה גדולה בהרבה. אני ממש על סף עילפון, רעדה, בחילה חזקה ובראי משתקפת דמותי החיוורת כסיד. מה קורה פה? האם הגוף "איבד שליטה" ומתחיל לפלוט דם מערכתי (שאינו יוצא מהרחם)? האם החיוורון מלמד על איבוד ברזל המסכן חיים? והבחילה, האם היא סימן לירידה קריטית בלחץ הדם? קול חזק בתוכי צועק שדימום מסכן חיים הינו תוצאה של רחם שלא מתכווץ כשורה, ושאם הדימום הנו תוצאה של התכווצויות חזקות וכאבי צירים, כנראה שהגוף יודע! צועקת מתוך חרדה עצומה לאבא בשמיים שרק יהיה איתי, שיוביל אותי בידו החמה והמחבקת, ושיאפשר לי להתמסר לתהליך הריפוי העצמתי שהוא מייעד לי. כי אני בחרדה גדולה שמא אני טועה ומסכנת את חיי…צירי לידה ממש חזקים וגוש גדול נפלט לשירותים! לאחריו מתמתנים הכאבים והדימום נחלש… אני חיוורת, חצי מעולפת רועדת, על סף הקאה, וכמעט ולא יכולה ללכת צעד. הפעם לא יכולה לנקות בעצמי מרוב חולשה. יוצאת לחדר. כל כך כמהה להיזרק על המיטה ולנוח. בודקת לחץ דם וחום והכל בסדר ברוך השם!! רועדת מחולשה ובחילה. שותה הרבה מים ואוכלת ענבים ביד רועדת. מיד משתפרת ההרגשה. החולשה החזקה נבעה מהמאמץ המסיבי. מפעולת הגוף החייתית. מבינה: כל הדימום המסיבי היה כולו מהרחם… לא נשקפת סכנה לחיי ברוך השם!! שיטת אביבה לא רק מחזירה איזון הורמונלי ומאפשרת הריון. התרגול כל כך חיזק את הרחם, וכך אפשר לתהליך העצמתי הזה לקרות. חוויתי צירי לידה, ועברתי ממש לידה בשני שלבים. התבוננתי מהצד על כוחות חייתיים שמטרתם פליטה מלאה של תוכן הרחם. אבא בשמיים אוהבינו צייד אותנו בכוחות המופלאים האלה שמשתלטים עלינו בהפלה, כמו בלידה, ולא נותר לנו אלא לעמוד מהצד, לא להתנגד. להאמין, להאמין שנבראנו עם כוחות אלוקיים של ריפוי והתחדשות. להאמין שנבראנו מלכתחילה עם הכוחות לפלוט החוצה בשלמות הריון לא תקין, ולהמשיך הלאה באמונה.
    לא ידעתי שהפלה טבעית יכולה לבוא בכמה גלים… אחרי הגל השני, חיפשתי באינטרנט ומצאתי את המאמר המקסים שלך שרה'לה. ממש תודה לך! חיפשתי ומצאתי ולמדתי. תודה לכל המשתפות פה בפורום. לא יאמן שבשום מקום אחר זה לא כתוב. לא ידוע? לא מוכר?
    שנזכה להיות חלק מחיזוק התנועה לחיים בריאים וטבעיים, באמונה, בלי פחד כלל…

    אהבתי

  3. הי
    מספרת את סיפור ההפלה שלי –
    תודה לשרהלה שעמדה לשירותי,
    כשלא היתה תחושה שיש עוד עם מי להתייעץ בעניין בגישה טבעית ללא התערבות.

    ——————————

    בבדיקת שקיפות עורפית, בשבוע 11, גיליתי שהעובר הפסיק להתפתח.
    חוץ מהרופא שביצע את הבדיקה, ואמר שהעובר יכול לצאת לבד, לא היה רופא אחד שלא הלחיץ ושלח אותי מייד למיון/גרידה/ציטוטק.

    אני החלטתי לתת לגוף לעשות את שלו ולחכות.
    רופא הנשים ביקש שאבוא אליו למעקב פעם בשבוע, ושאעשה בדיקות של בטא, כדי לראות שהכל תקין, ובכל פגישה הלחיץ יותר, על חוסר האחריות שלי, שאם אני לא אלך לעשות הפלה יזומה אני יכולה להיכנס לשוק אנפילקטי, ותכלס – למות.
    אני בחרתי להקשיב לשרהלה, (הפנו אותי מקבוצת הפייסבוק שעוסקת בהפלות) חיפשתי גם חומרים באינטרנט, ומצאתי דיונים של נשים שחיכו, והכל היה בסדר, וכמובן את המידע כאן באתר.

    אז חיכיתי.
    זה לא היה קל, היה הרבה מתח סביב "מתי זה יצא", ואי שקט סביב זה, בדיוק היינו לפני מעבר דירה ולא רציתי שיתפוס אותי לא מוכנה. אבל סמכתי על הגוף שלי.

    רק אחרי 4 שבועות זה קרה.
    באמצע הלילה התחילו צירים כואבים, שנמשכו כשעה, ובסופם יצא העובר בשלמותו יחד עם השק.
    אחרי זה נפסקו הצירים, והלכתי לנוח.
    בצהריים עלה לי החום, ולכן החלטנו ללכת למיון, ולהיבדק.
    במיון מצאו שאריות קלות ברחם, נתנו לי משהו להורדת החום, והתחילו לתת לי אנטיביוטיקה. הם לחצו שאעשה גרידה, כדי להוציא את השאריות ואני העדפתי לחכות למחזור הבא, כמו שקראתי, שבד"כ מנקה את הרחם אחרי הפלה.
    את האנטיביוטיקה החלטתי לא להמשיך לקחת, זה עשה לי רע והם נתנו אותו "ליתר בטחון" גם אחרי ששללו כל סממן אחר לזיהום.
    הלכתי הביתה בניגוד לדעתם, ויום אחרי חזרתי, כבקשתם, לבדיקה חוזרת של הרחם. גם באותו יום ניסו להתעקש על ציטוטק ואני סירבתי בנימוס.

    בסופו של דבר הלכתי לבדיקה של רופא נשים אחרי המחזור הבא, הרחם היה נקי, ולאחר כחודשיים נכנסתי שוב להריון תקין שאמור להסתיים בקרוב בלידה ביתית, טבעית ובריאה, בעזרת הטבע …

    מבתי החולים למדתי לתפוס מרחק סביר, ולא להגיע אלא במקרים קיצוניים בלבד (שלידה היא לא אחת מהם)

    רק בריאות ❤

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s