אדם מתכנן ואלוהים צוחק

"א מאנטש טרעאכט און גוד לאעכט" (מאידיש- בן אדם מתכנן ואלוהים צוחק)

 

 

יש כאלו המתכננות את הלידה עד הפרט האחרון – מי יהיה, איפה, מה להכין, מה לשמוע, תאורה, ריח, מיני מזונות, שמנים, מלחים, מים-עם/בלי, ביגוד-עם/בלי , ובמקביל, גם משקיעות מזמנן וממונן לטפח את הפנטזיה – מנקות מדפים בבית מרקחת, בתי טבע, עזרים טקטיים ללידה במים וערמה של בגדי ילוד וחיתולים.

יש כאלו ש"לא יצליחו" ללדת בלי בן זוגן, איתן, לידן, רצוי קרוב, מאוד, ויש כאלו שלא צריכות אף אחד, אם אפשר גם בלי מיילדת.

יש את היודעות, יש את הזורמות, יש את השאנטי ויש את המחפשות סימנים ושיעורים.

מה עוזר לשקט ולרגיעה? התכנית המדוקדקת או ההכנה לקבל ולהשתנות על פי הנתונים בשטח?

 

 

אילנה, אחרי אכזבה מהלידה הראשונה שלא התנהלה לפי התכנית (התחיל בבית, עבר לחדר לידה, נגמר בוואקום), ניסתה לבנות את הלידה השנייה לפרטי פרטים. אני נבחרתי להיות המיילדת, נועה נבחרה ללוות, כולל פגישות תדרוך לפני, רינה נבחרה להיות התוספת שביקשתי לסוף הלידה, פועה נבחרה להיות מיילדת מגבה. חגי, בעלה, נבחר להיות כל הזמן ולא לפלרטט עם המיילדת.

 

 

אילנה מצאה את עצמה עם שרשרת הפתעות שהתחילה בשבועיים שלפני-

נועה התקפלה. היא ליוותה את אחותה בלידה, וגילתה שהליווי לא מתאים לה במצבה הנוכחי, הריון מתקדם.

חגי נבחר להיות בריא, ובחר להיות מצונן ביום הלידה.

וכשהתחילו הצירים, המיילדת הנבחרת הבריזה ללידה אחרת.

 

מה שאילנה גילתה הוא שחוץ מזה, הכל היה בסדר.

נינה, חברה טובה, הגיעה ראשונה.

רינה, בתפקיד כמעט מיילדת הגיעה אחריה.

פועה, שהוזעקה לתפקידה, גם היא הגיעה מרחוק.

ועדיין- האינטימיות של אילנה לא הופרעה. השינויים התקבלו בברכה, מצב הרוח היה נפלא. כל אחד מהמלווים המופתעים השתלב במרחב הלידה ועם המלווים האחרים בנועם ובשלווה. התכנית המקורית התרסקה על מרבד המציאות באיוושה רכה, תוך שהיא מפזרת סביבה רסיסי תקווה.

 

 

"דער גאט גיט די קעלט נאד די קליידער" (מאידיש- אדם מקבל את הקשיים שהוא יכול לשאת)