אין כמו יולדת חוזרת

 "אישה היא כמו שקיק תה, אתה לא יודע עד כמה היא חזקה עד שהיא נכנסת למים חמים."   אלינור רוזוולט

כבר עברנו שתי לידות ביחד. אני רואה איך המשפחה גדלה, איך הנערה בת ה-19 מלידה ראשונה נהפכה לאמא לשניים וחצי, התבגרה. אני רואה איך הבעל שהיה כל כך מודאג לפני הלידה הראשונה, רגוע יותר בשנייה ועכשיו כבר ממש נינוח לידי. הילדים מתחברים בקלות, סבא וסבתא עכשיו גרים ליד, עזרה גדולה.
ההבדל היחיד- מקום מגורים חדש. הבית היה פעם צימר, מאה מדרגות יורדות אליו דרך החורש, מתפתלות, בנויות ביד, משתלבות בנוף. יפה, אין מה להגיד, אבל מאתגר. מילא לרדת, אבל לעלות?

—– "מה נעשה אם יהיה צורך לעבור לבית חולים?"
"אין בעיות, יש כביש גישה מלמטה, לא הכי עביר בעולם, אבל נסתדר"

בטח שנסתדר, למה שנצטרך לעבור? הריון תקין, שתי לידות פשוטות, מה כבר יכול להסתבך?

שבוע 40, צירים יפים, אני מגיעה בלילה, שמואל לוקח אותי ואת הציוד ברכב השטח שלו, בדרך החתחתים שמובילה ישירות לביתם. אני מיטלטלת כמו שק מצד לצד. (ישמור השם, רק שלא נזדקק לנסיעה הזאת בתנאי חרום).
לקראת הבוקר קוראת לפועה המיילדת, שתהייה בסוף הלידה. בלי לצפות לדרמות, חלק מרשת הבטיחות.
בלידה נוכחת גם אמא שלה, ילידת "ארץ לידות-הבית" – הולנדית.
האח מכלה עצים בכמויות, לנו חם ונעים, יש לנו סבלנות. אחרי הרבה החלפות תנוחות אפרת יולדת את הראש בעמידה, הגוף מחליק מיד אחריו. אחרי הגוף, דם. הרבה דם.
אפרת נשכבת על המזרון, עוד דם. השליה יוצאת. הקלה, אולי עכשיו הדימום יפסק. הוא לא. עוד דם, הרחם לא מתכווץ יפה.
אני יושבת בין הרגליים שלה, יד אחת מעסה את הרחם, יד שניה בודקת קרעים, אין. היד שלי עוברת לירך, מלטפת, מרגיעה.
פועה בודקת את השליה. שלמה. הדימום מגיע מהרחם שלא מתכווץ ביעילות.
התינוקת נצמדת לשד, יש התכווצויות של הרחם. לא מספיק.
מסביב אי שקט. הבעל מתוח, האמא פחות. אני רק חושבת מה יהיה אם לא נשתלט על הדימום ונצטרך להעביר אותה לבית חולים.

—- "אפרת, תעצרי את הדימום"
"איך?"
—- "את יכולה… תגידי לרחם להתכווץ"

סבתא מכינה תה ילקוט הרועים, פועה ואני מרכיבות עירוי עם פיטוצין. היד שלי לא זזה מהרחם, הוא עדיין לא משתף פעולה.

הזמן עובר, כמו שזמן עובר כשיש דרמה, נדמה שחלפה לה שנה. הרחם מתחיל להגיב לפיטוצין, אני כבר יכולה להוריד את היד מהרחם המכווץ.
לא צריך לעבור. הללויה.

אחרי עוד שעתיים אפרת אוגרת כוחות ומצליחה להגיע למקלחת. קצת חלשה, היא איבדה די הרבה דם, אבל מצליחה להתקלח ולחזור למיטה. אני עוזבת אותה עם הוראות מנוחה, לא לקום לבד לשרותים, לאכול ולשתות. בימים הבאים היא מתאוששת לאיטה. שבוע אחרי, היא כמו חדשה. עדיף ללדת כשאת צעירה, רק בשביל ההתאוששות של אחרי הלידה. וכדאי גם ליד אמא.

 "מה שיבוא הוא יבוא, וכשהוא יבוא, אנחנו נתמודד עם זה" רובאוס האגריד, הארי פוטר וגביע האש