אבנר שתה בירה עם השכן
נתנאל למד תורה עם חברים
דוד קרא תהילים מחוץ לחדר
יניב לא זז מטר
יעקב השתדל להרגע
אורי התאמץ להיות עסוק
דן הודיע לי שהוא במנהלה – בריכה, אוכל, סידורים – עליו
שמואל חיכה לקבל הוראות
יגאל ישב בחוץ
מאיר לקח את הילדים לסבתא
עומר נרדם
אמיר ענה לטלפון והמשיך לנהל את העולם
דותן נכנס לבריכה עם מיכל
בועז ניגן ברקע
שוקי נשף בדיג' על הגב התחתון
רני נשען על הקיר כשנעמה נשענה עליו בכל ציר
מרק נוכח מהצד השני של הטלפון, באלסקה
אייל הודיע שילך כשהמיילדת תגיע, אבל הוא עדיין כאן
דני השאיר את אשתו עם הילוד שנולד עשר דקות קודם, והלך להביא
את המיילדת מהמחסום של הצבא
שי לא הפסיק לדאוג
רפי נמעך בין הקיר למיטה
ניר עשה לאפרת טיפול אנרגטי
דרור לא ויתר למיתקן הנדנדה/ערסל
דויד לא האמין שזה קורה
יאיר בקומה העליונה, צייר
ניצן עמד בדום מתוח עם הצפירה של יום הזכרון
מיכה צילם
נירה לא שיחררה את ערן, אפילו לא בשביל להשתין
אילן הצטרף למקהלת השירה הנשית
מנחם ישב בצד עם הילדה הגדולה
אליהו חיכה עם הילדים אצל השכנים
אלישע החמיץ את הלידה כי חיפש בטלפון את ה"חברה של סוף הלידה"
יורי עמד בדלת, בפנים/בחוץ
זהר חיבק מאחור
אבי עודד ונישק
ששון ראה טלביזיה עם המיילדת
יובל ואבא של רינה התעסקו עם הבריכה
נתן שאל אם גם הוא יכול להשתין בבריכה
יהודה נאנח בשקט תחת משקלה של שני, שהפכה אותו לכסא לידה
גיא עמד בפתח המקלחת ולא הצליח להיכנס (מקלחת קיבוצית)
חגי החזיק את התינוק הגדול, התפלל, תפעל את הבריכה וניהל את המטבח. והכל עם הגב אלינו. צניעות.
רועי והבן הגדול, שהתעורר לפתע, התבוננו מהצד במתרחש
אלי המשיך לשכנע את שירה שהיא כבר יולדת, עוד שני צירים…. כבר שעתיים…
הבעל של שמעונה הלך להתפלל בבית כנסת
סמי היה צמוד לטלפון, מקבל הסברים איך לקבל את התינוק
עידו קיבל לידיו את התינוק עם יציאתו
ודרור הסתכל על התינוק ובכה
בדור הקודם, לא היה מקום לבן הזוג בתוך המרחב שבו התרחשה הלידה. תפקידו היה להרתיח את המים, להביא את המיילדת, או לעשן בעצבנות.
ההתקדמות בחדרי הלידה הכניסה את הבעלים פנימה. בהתחלה כאקט מחתרתי, צריך היה להילחם בשביל זה. הבשורה התרחבה במהרה. כל חדר לידה שרצה להוכיח בגרות וללכת עם הזרם, פירסם במהרה שגם אצלם מאפשרים לבעלים להתלוות ליולדות.
מתופעה מיקרית, שאיפיינה זוגות עקשנים וחדורי מטרה, נעשה מקובל לראות את בן הזוג, ליד היולדת, או ברוב המיקרים – מנמנם על הכורסא.
עכשיו, כשהנורמה היתה בן זוג צמוד, לא היתה להם ברירה. לא להם ולא להן. הם היו שם ברצונם ולפעמים גם שלא ברצונם. לא כל כך שאלו אותם, לא כל כך נתנו להם לבחור.
הנורמה שנקבעה לא מתאימה לכולם ולא לכולן, ולא תמיד, ולא כל הזמן, לא בכל מקום ולא בכל מחיר. ולפעמים – נהפוך הוא.
בעל שלא רוצה להיות בלידה, חייב שיהיה לו תירוץ חזק. אישה שלא רוצה את בעלה בלידה, לא תמיד תהיה מוכנה להודות בכך, אפילו לא בפני עצמה.
אולי אפשר להרפות קצת, לשחרר פנטזיות ומוסכמות ולקבל את האפשרות האחרת.
פקידת קבלה 