שוליות השליה, או שלא?

.

 "כשאדם באמת חושק במשהו, כל היקום מתארגן כדי לעזור לו להשיג את החלום שלו".  פאולו קואלו

 

לילה, שוב אני בכבישים.במקום להתרכז בניווט אני בטלפון עם יולדת אחרת, מתמודדת עם החשש של כל מיילדת – עוד צירים במקביל.מכל הטלפונים פספסתי את הירידה. אני בטריטוריה לא מוכרת – המיחלפים של איילון, אלה של לפני waze.
—- "תכוון אותי"
"טוב. תסעי………".הקשבתי להוראות, שומעת ברקע את רונית שואגת. ירון עם ידיים על הגב של רונית, הנחה אותי ברחובות חולון הריקים. 3:30.
הגעתי. חניתי. עוד לפני שיצאתי מהאוטו שמעתי את השאגות של רונית מהדהדות ברחובות שמסביב. הלידה הזו לא תישכח במהרה בחולון.רונית רכנה על ברכיה, קורעת את האוויר בנהמות, מרימה את התקרה והרחובות שמסביב.
ניסיתי לכוון למקום של הרפיה –
—- "בואי תנסי לנשום"
—- "בואי נרקוד קצת"
—- "תניחי עלי את הראש, אין עכשיו ציר, אפשר לנוח"
רונית עברה לצירים אחרים, זרימה שקטה, מושכת אותי להישען על התריס של המרפסת. שוב שאגות. המחשבות שלי בורחות לרחמים על השכנים. (למחרת הם ישאירו פתק נאצה על הדלת, אף אחד לא קישר את הצעקות ללידה)
התינוקת מתקרבת. רונית נשענה על ירון, עכשיו הוא נשען על התריס, הנחתי בעדינות את הידיים וקיבלתי את התינוקת.
בזריזות וביעילות ארגנו לה מזרון והיא נשכבה. שקט. אמא ותינוקת מתוודעות.הגוף זוכר את הלידה הראשונה…. בבית…. השליה לא נפרדה…. אחרי חצי שעה, המיילדת הזמינה אמבולנס…. השליה נפרדה אחרי שעה….. בבית חולים…. גם הנפש זוכרת.————————————–
כמה חודשים קודם, טלפון מרונית שנמצאת בשבוע 30
"אני לא רוצה את הלחץ שהיה בלידה הראשונה"
—- "אני לא רוצה לידה בחולון… זה רחוק".
"טוב, רק ניפגש ונדבר על השליה"
—- "התפרצת לדלת פתוחה- בואי מחר למפגש "משוחחות", לגמרי במקרה הנושא הפעם הוא "שליה".מפגש "משוחחות על הריון ולידה", בכל פעם מדברות על נושא אחר, הפעם מדברות על השליה. מי חשב שאפשר לדבר כל כך הרבה על שליה?
אחרי הפגישה רונית המשיכה להפעיל עלי לחץ, ואני נכנעתי. טוב, חולון זה לא באמת כל כך רחוק.
————————————–שקט, אבא-אמא-תינוקת. שלמות.
את השקט מפר הזכרון
"מה עם השליה?"
—- "הכל בסדר, אני חושבת שהיא נפרדה, את רוצה להוציא אותה?"
שמעתי את הרעד בקולה, את הפחד משידור חוזר. היא הסתכלה עלי.
"מה לעשות?"
—- "כלום, את רוצה להניק?"
"טוב"
חיכינו עוד קצת. רונית התרכזה בהנקה, הגוף התרכך, הרחם התכווץ עם ההנקה. אח"כ השליה הראתה לנו שהיא נפרדה, הלחץ על פי הטבעת התגבר, יחד עם קטעים של אי שקט.
—- "רונית, את יכולה, בואי ננשום ביחד"
"צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'יייייייייי……."
השליה בחוץ. ככה, פשוט.
איזו הקלה.

הרגשתי  את רונית מתפוצצת מגאווה, עכשיו היא הרשתה לעצמה להיות כל כולה בתינוקת שלה.

.

"לכל אדם יש זכות להחליט מה יהיה הגורל שלו". בוב מארלי