כשהריון מסתיים בטרם עת

הורמונים בלידה

 

  מתוך –  "Gentle Birth, Gentle Mothering"  מאת ד"ר Sarah J. Buckley ,  

                                                                        one moon press 2005

 

אֶסְטְרוֹגֶן ופְּרוֹגֶסְטְרוֹן

במהלך ההיריון, רמות הפרוגסטרון  גבוהות פי 10-18, בעוד הייצור השלייתי של אסטריול (אחד משלושת סוגי האסטרוגן) עולה ביותר מפי 1000 (Russel et al, 2001). הורמונים אלו נחשבים לבעלי תפקיד מורכב ומהותי להתחלתה של לידה דרך השינויים ברמותיהם ובפרופורציות ביניהם, ישירות בתוך הרחם בסוף ההיריון, ובמספר החיבורים בין תאי שרירים בתוך הרחם כמו גם הפעלתם של נתיבי הרגעה, המשככים כאבים בתוך המוח ובעמוד השדרה, כהכנה ללידה (Russell, 2001).

 

חמישה הורמונים, אוקסיטוצין, בטא-אנדורפין, אדרנלין, נוראדרנלין ופרולקטין, מופרשים מחלקו האמצעי של המוח במהלך הלידה, כשהם מגיעים לשיאם ברגע הלידה. הקוקטייל ההורמונאלי הזה מביא לתחושות של אהבה, הנאה, התעלות, התרגשות ורכות, והוא גם אחראי לתהליכים הממשיים של הלידה.

 

אוקסיטוצין: הורמון האהבה

אוקסיטוצין מופרש מבלוטת יותרת המוח שלנו במהלך פעילות מינית, אורגזמה, לידה, הנקה ואפילו כשאנו נוגעים, מחבקים או חולקים ארוחה. כשרמות האוקסיטוצין שלנו גבוהות אנו חשים אהבה וחיוביות אחד כלפי השני.

 

במהלך לידה טבעית רמות האוקסיטוצין של האישה עולות בהדרגה ומגיעות לשיאן בערך סביב זמן הלידה עצמה. זהו שיא האוקסיטוצין בחייה של אישה. הוא מתרחש בגלל מתיחתו של חלקו התחתון של הנרתיק ככל שהתינוק יורד, והוא גורם לצירים חזקים, שעוזרים לאישה ללדת את התינוק ביעילות האפשרית. בנוסף עוזרות רמות גבוהות אלו להוציא את השליה ולהגן על האישה מדימום (Fuch & Fuch, 1984; Malek et al, 1996).

 

כמו-כן התינוק מייצר כמויות הולכות וגדלות של אוקסיטוצין במהלך הלידה, שמגיעות לשיאן ישר לאחר היוולדו. שניהם יכולים ליהנות משיאי רמות האוקסיטוצין דרך מגע עור בעור, עין לעין ודרך ניסיונות היניקה הראשונים של התינוק (Ulvas-Moverg, 2003; Nissen et al, 1995). רמות האוקסיטוצין נשארות גבוהות בתינוק למשך לפחות ארבעה ימים, משום שזה חשוב לתהליך ההיקשרות (Leake et al, 1981).

 

ההנקה משאירה את רמות האוקסיטוצין של האם גבוהות ותומכת ברפלקס שחרור החלב. הורמון זה, ברמות שכאלה, הינו בעל השפעה נוגדת לחץ, והוא עוזר להשאיר את האם רגועה ומוזנת היטב במהלך הפרשת החלב למשך כמה חודשים אחרי גמילת התינוק מיניקה (Chapman, 1998).

 

בטא-אנדורפין: הורמון ההנאה והתעלות

הבטא-אנדרופין מביא להקלת כאב טבעית, כמו גם לתחושת הנאה וחיבור. הרמות עולות במהלך לידה טבעית כשהשיא הוא ברגע הלידה. הוא עוזר לאישה היולדת להתעלות מעל הכאב ולהיכנס למצב תודעה שונה המאפיין לידה טבעית (Bacigalupo et al, 1990; Jevremovic et al, 1991).  רמות גבוהות אלו בעת הלידה מעצימות את ההיקשרות ואת ההנאה ההדדית בין האם לתינוק. בטא-אנדורפין מופרש גם בעת ההנקה.

 

נוראדרנלין ואדרנלין: הורמוני התרגשות ותגובות ה"פעל או ברח"

הורמונים אלו הם חלק ממשפחה של הורמונים הנקראים קטכולאמינים (CA), המופרשים על ידי הגוף בתגובה למצבי לחץ כגון רעב, פחד או קור. במהלך לידה טבעית רמות הקטכולאמינים של האישה עולים בהדרגה. הורמונים אלו מיועדים להיטיב הן עם האם והן עם התינוק בתום הלידה, כשרמות הCA  עולות באופן טבעי, במיוחד הנוראדרנלין. הפרץ ההורמונאלי הזה יפעיל את מה שמכונה "רפלקס ההוצאה העוברי". רפלקס זה מתחיל במהלך המעבר בין שלב הלידה הראשון לשני ונותן לאם פרץ של אנרגיה; האם תהיה דרוכה ובדרך כלל תרצה להיות זקופה. יתכן ויהיו לה יובש בפה, נשימה שטוחה ואולי אף צורך לתפוס משהו. יתכן והיא תביע פחד, כעס או התלהבות ובאופן פרדוקסאלי פרץ הCA יגביר את הפרשת האוקסיטוצין שלה.

 

ברמות גבוהות של אוקסיטוצין והורמוני CA, רחמה של האם יגרום למספר צירים חזקים מאד, שיסייעו לאם ללדת את תינוקה במהירות ובקלות. רפלקס זה פועל רק כאשר האישה חשה בפרטיות, בביטחון וכשלידתה אינה מופרעת על ידי אחרים.

רמות הCA של התינוק עולות גם הן ככל שהלידה מתקדמת. דבר זה עוזר לקראת סוף הלידה להגן על התינוק מפני מחסור בחמצן המתרחש כשצירי האם חזקים ביותר. רמות גבוהות של CA עוזרות לדם להמשיך לזרום למוחו ולליבו של התינוק, וגורמות לכל רקמות התינוק לסבול טוב יותר רמות נמוכות של חמצן (Lederman, 1985; Colson, 2002).

 

פרץ הCA הזה מגיע לשיאו קצת לפני הלידה, ועוזר להבטיח כי התינוק מתכונן לחיים מחוץ לרחם על-ידי עליה של רמות הסוכר והשומן בדם, שהינם דלקים למוחו של התינוק שזה עתה נולד. רמות גבוהות אלו של CA אף עוזרות להוצאת הנוזל מריאותיו, מעודדות ייצור חום, מעוררות תפקודי לב ונשימה והופכות את התינוק לערני ומגיב יותר במגע הראשוני (Lagercrantz & Slotkin, 1986; Hangnevik et al, 1984).  נוראדרנלין הוא הורמון היקשרות חשוב.

 

פרולקטין: הורמון הרֹך האימהי

הפרולקטין מגיע לשיאו בגופה של האם ברגעים שלאחר הלידה (Fernandes et al, 1995). לפרולקטין תפקיד חשוב בסידור מחדש של מוחה של האם, של הורמונים והתנהגות, כהכנה לאמהות. הוא מבטיח כי רגשות האהבה וההנאה של האם יופנו כלפי התינוק (Grattan, 2001). פרולקטין הוא ההורמון הראשי בחלב האם, והוא אף חשוב עבור ההתפתחות האופטימאלית של המוח, מערכת העצבים וההפרשה הפנימית בתינוק הגדל. עובדה זו תומכת בהנקה ממושכת משום שמוחו של התינוק ממשיך בהתפתחות מואצת במשך שלוש השנים הראשונות לחייו. יתכן וזהו ההסבר לIQ הגבוה ולהתפתחות המוחית המוגברת בקרב תינוקות יונקים (Horwood & Fergusson, 1998).

מעניין לציין כי אבות המעורבים בטיפול בתינוקותיהם חווים גם הם רמות הולכות וגבהות של פרולקטין (Storey et al, 2000; Schradin & Anzenberger, 1999; Fleming et al, 2002).

התינוק מייצר פרולקטין בתוך הרחם.

 

תנאים אידיאליים

התנאי האידיאלי ללידה הוא כמו התנאי האידיאלי עבור התעלסות או מדיטציה: בפרטיות, בביטחון וללא הפרעה, כך שהאישה יכולה לעבור למצב הכרה שונה. מומלץ כי המסייעת בלידה תהיה מישהי שלאישה יש עימה קשר בוטח ונינוח, ושאישה זו תוכל לתת טיפול אחד על אחד בעת ההיריון, הלידה ולאחר הלידה.

 

זירוז

זירוז יכול להיות התערבות יעילה ולעיתים אף מצילת חיים בהריונות מסובכים. הבעיה היא שרמת הזירוזים והתוספים (תרופות המיועדות לזירוז הלידה) היא קיצונית. בקנדה ב2002-3 וב2003-4, 20% מהנשים עברו זירוז בלידה. באוסטרליה 25% מהנשים עברו זירוז, ועוד 20% קיבלו תוספים בלידתן ב2002.

 

אוקסיטוצין סינתטי (פיטוצין) המוזרק לתוך הוריד במהלך הלידה מתפקד בצורה שונה מאד מזו של האוקסיטוצין הפנימי, המופרש מתוך המערכת הלימבית. הצירים הנוצרים כתוצאה מהפיטוצין התוך-ורידי שונים מהצירים הטבעיים משום שהפיטוצין מופרש ברציפות, ולא בפעימות כפי שמופרש האוקסיטוצין הטבעי. משמעות הדבר היא כי הצירים כתוצאה מהפיטוצין מתרחשים קרוב אחד לשני, ואינם מותירים די זמן עבור התינוק להתאושש מהירידה בזרימת הדם, המתרחשת כאשר השליה נדחסת מכל ציר, ובנוסף הוא גורם להגברת טונוס המנוחה של הרחם. הדבר יכול למנוע מהתינוק את אספקת הדם והחמצן הנחוצה לו, ובכך לגרום לדפוסי קצב לב עובריים אנורמאליים, שיכולים להוביל לניתוח קיסרי.

 

במחקר שנעשה לאחרונה בבית חולים בארה"ב, 42% מהנשים שקיבלו מינון נמוך של פיטוצין ו55% מהנשים שקיבלו מינון גבוה של פיטוצין חשו בהיפר-המרצה ו3-6% בהתאמה היו זקוקות לניתוח קיסרי בשל מצוקה עוברית (Satin, 1992). מחקר שוודי הראה סיכון גדול פי שלושה לחנק עבור תינוקות שנולדו לאחר תוספי פיטוצין.

 

נשים שיולדות עם עירוי של פיטוצין נמצאות בסיכון גובר לדימום שלאחר הלידה (Phillip et al, 2004; Stones et al, 1993). סיכון זה הוא משום שחשיפה ממושכת לפיטוצין מובילה לירידה דרמטית במספר הרצפטורים של האוקסיטוצין בתוך הרחם (Phaneuf, 2000), ובכך גורם להפרשת האוקסיטוצין שלה להיות בלתי יעילה, ולכן פוחת הסיכוי שרחם האם יתכווץ בצורה יעילה בדקות הקריטיות שלאחר הלידה.

עירוי פיטוצין אף מפריע לעליה ברמות הבטא-אנדורפין במהלך הלידה (Genazzani, 1985), נתון המצביע על הסיבוכים המורכבים שיכולים להיווצר כתוצאה מכל התערבות במערכות הלידה ההורמונאליות. תוצאות מחקרים, שביקרו עבור גורמים אחרים הקשורים בשיעורי הנקה נמוכים, מראים כי נשים שקיבלו פיטוצין היו בעלות שיעור הנקה נמוך יותר, גם כשהן התכוונו להניק (Out et al, 1988).

 

מחקרים אחרים מראים כי אוקסיטוצין עשוי לעבור דרך השלייה ללא שינוי לתינוק, נתון המרמז כי מתן פיטוצין במהלך הלידה עשוי להפריע למערכת האוקסיטוצין העוברית. נברני שדה שנחשפו למינון אחד של פיטוצין מספר שעות לאחר המלטה הפגינו התנהגות מינית והורית אַנוֹרמאלית בבגרותם (Carter, 2003), דבר המראה כי יתכנו השפעות לטווח-ארוך שאנו לא מבינים.

 

מחקרי תצפית מצאו הבדלים בפעילות המוחית בקרב תינוקות שאך נולדו בעת מנוחה ובהתפתחות נוירולוגית בגיל חודשיים (Ounstead et al, 1978). יתכן וזירוז גורם לרגישות בקרב תינוקות ולהתנהגות נוירולוגית אנורמאלית כגון אוטיזם בקרב תינוקות פגיעים(Wahl, 2004; Hollander et al, 2003), אם כי לאוטיזם ישנם גורמים מרובים (Gottesman, 2005).

 

עירוי פיטוצין תוך-ורידי לא עובר מתוך הגוף חזרה למוח דרך מחסום הדם-מוח. מתן הפיטוצין הסינתטי מתערב בהפרשה הטבעית של האוקסיטוצין ממוחה של האם, ולכן אין היא חווה את הרמות הגבוהות של האוקסיטוצין הטבעי במוחה, הפועל כהורמון האהבה.

 

משככי כאבים מרגיעים

דמרול (מפרידין, פתדין) הוא עדיין משכך הכאבים הניתן במהלך הלידה. באוסטרליה ב2001, כ40% מהנשים קיבלו תרופה זו (Queensland Health, 2001); משכך כאבים זה ואחרים עדיין ניתנים לכ50% מהנשים היולדות בחלק מבתי החולים בארה"ב (Hawkins et al, 1999) למרות השימוש ההולך וגובר באפידוראלים. הם יכולים ליצור סימום יתר  עם מעט מאד הקלה אמיתית של הכאב, כשחלק מהמחקרים מראה, כי רק כ20% מהנשים שמקבלות משככי כאבים חוו ירידה בכאב (Tsui et al, 2004; Soontrapa et al, 2002).

 

כל משככי הכאבים יכולים ליצור תופעות לוואי, כגון בחילה אימהית, הקאה, סימום, גירודים, יתר לחץ ודיכוי נשימתי. תרופות אלו מורידות את ייצור הורמוני ההרגעה של האישה עצמה (Thomas et al, 1982), דבר שעשוי לעזור אם רמות גבוהות מעכבות לידה. אבל הם גם מעכבים לידה, ומורידים את הפרשת האוקסיטוצין (Russell et al, 1989).

 

עבור התינוק תרופות אלו יכולות לגרום לאנורמאליות בFHR, דיכוי נשימתי, הנקה ראשונית לא תקינה ושינוי בהתנהגות העצבית של היילוד (American College of Obstetricians and Gynecologists, 1996) משום שהם עוברים מיידית דרך השלייה והם מרוכזים יותר עבור המערכת של התינוק מאשר זו של האם.

 

הטבעת משככי כאבים בלידה: מחקר שוודי הראה כי צאצאים, שאמהותיהם השתמשו בהקהיית כאבים במהלך הלידה, היו בעלי סיכוי גבוה יותר להתמכר לסמים כבוגרים, במיוחד כשניתנו מינונים גבוהים. למשל, כשאם קיבלה 3 מנות של כל מקהה חושים במהלך הלידה הילד שלה היה בעל סיכוי פי 4.7 פעמים יותר להפוך למכור למשככי כאבים בבגרותו מאשר אֵחיו שלא נחשפו. מחקר זה שוחזר בארה"ב (Nyberg, 2000).

 

אפידוראל ותרופות שדרתיות

ב2002, 66% מהנשים בארה"ב קיבלו אפידוראל, כולל 59% מהן שהמשיכו ללידה וגינאלית (Declerq et al, 2002). בקנדה, סביבות 50% מהנשים שילדו וגינאלית השתמשו באפידוראל (Canadian Institute for Health, 2004). בבריטניה, 21% מהנשים השתמשו באפידוראל

ב2003-4 (Dept of Health, UK, 2005).

קיהיון חושים אפידוראלי משתמש בכמה סוגים של תרופות, הניתנות דרך קטטר לתוך החלל האפידוראלי שמסביב לקרום הקשה[1] המכסה את חוט השדרה. מבחינה היסטורית, סמים אפידוראליים היו נגזרות של קוקאין (Bupivacaine, Ropivacaine ולידוקאין), המרדימים את העצבים המוטוריים והתחושתיים כאחד, ובכך לא מאפשרים תנועה בגפיים התחתונות. לאחרונה, מינונים נמוכים יותר ואו שילוב של משככי כאבים במינונים נמוכים, ניתנים בכדי להפחית את החסימה המוטורית וליצור בכך "אפידוראל הליכה".

 

כשקטטר האפידוראל נמצא במקומו, יש צורך בפיקוח מתמשך על קצב הלב של התינוק משום שהאפידוראלים יכולים ליצור אנורמאליות בקצב הלב של התינוק. נשים המשתמשות באפידוראל זקוקות אף לנוזלים בעירוי כנגד הירידה בלחץ הדם שהאפידוראלים גורמים לכל הנשים, וגם למקרים בהם יש צורך בתרופות כדי לטפל במצוקה עוברית. כמו-כן בדרך כלל יש צורך בקטטר לשתן, משום שהשלפוחית גם היא מורדמת וכ66% מהנשים מטילות שתן (Mayberry et al, 2002). השימוש בפיטוצין לזירוז הלידה הוא נפוץ. הסיכוי לחום של מעל ל38°C הוא פי 5 יותר גבוה עבור אישה המשתמשת באפידוראל (Leighton & Halpern, 1986), והוא יותר בולט ויותר נפוץ בקרב נשים שזהו תינוקן הראשון. ישנו גם סיכוי גבוה יותר לנשים לחוות דימום שלאחר לידה (Magann et al, 2005; Eggebo, 2000). עבור 1% מכלל הנשים, מחט האפידוראל מנקבת את הקרום הקשה והתוצאה היא כאב ראש חזק, שיכול להמשך עד 6 שבועות , אם כי בדרך כלל ניתן לטפל בו בעזרת הזרקה לחלל האפידוראלי (56, 60). מחקרים שנעשו לאחרונה מצאו עדויות לכך שהיה קיים סיכוי רב יותר לנשים לחוות עצירת שתן בביתה חולים ודליפת שתן במאמץ במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה (Lieberman & O’Donoghue, 2002).

 

למשכך הכאבים האפידוראלי יש השפעה רבה על כל הורמוני הלידה. אפידוראלים מונעים ייצור בטא-אנדרופינים ולכן מונעים את שינוי התודעה שהוא חלק מלידה נורמאלית. בטא-אנדורפינים ממריצים את הפשרת הפרולקטין, ויתכן שזו הסיבה שלאפידוראלים יש השפעה שלילית על הנקה ועל ייצור חלב אם.

 

שיא האוקסיטוצין המתרחש במהלך לידה נמנע אף הוא, משום שהרצפטורים של המתיחה בתחתית הנרתיק מורדמים. כך מחמיצים את הצירים האחרונים החזקים של הלידה והאישה צריכה להשתמש בכוחותיה היא, לעיתים כנגד כוח המשיכה, כדי לפצות על חוסר זה.  מצב זה מגביר את שלב הדחיפות של הלידה וכתוצאה מכך מגביר את השימוש במלקחיים, בחיתוך חיץ ובוואקום (Lieberman & O’Donoghue, 2002).

 

האפידוראלים מונעים גם את הפרשת הקטכולאמינים עבור האם (Jones et al, 1985; Jouppila et al, 1984) ועבור התינוק (Hirsimaki, 1992). כשהם ניתנים קרוב ללידה הם מאריכים את שלב הדחיפות משום שהם מונעים את רפלקס הדחיפה העוברי. מחקרים מראים שינויים ברמות הליפידים והסוכר בדם של תינוקות אפידוראלים (Jouppila et al, 1984; Swanstrom & Bratteby, 1981).

 

מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי האפידוראל מאריך את משך הלידה, מכפיל את הסיכוי להגדלת האוקסיטוצין (Leighton & Halpern, 2002), מכפיל את הצורך בלידת מכשירים (Howell, 2000), מכפיל את הסיכון לקרע רציני של חיץ הנקבים (הפרינאום) (Leighton & Halpern, 2002) ומגדיל את הסיכוי לניתוח קיסרי פי 1.5 (Lieberman & O’Donoghue, 2002). האפידוראלים משתקים את שרירי ריצפת האגן של האישה, החשובים להנחיית ראשו של תינוקה לצורך תנוחה טובה ללידה. עם אפידוראלים הסיכוי כי התינוק יישאר בתנוחה אחורית בשלבים המאוחרים של הלידה הוא פי ארבע– 13% לעומת ה3% הרגילים (Lieberman et al, 2005). במחקר אחד, 37% מהנשים חוו לידות מכשירים עם אפידוראל קונבנציונאלי בעוד 29% עם אפידוראל בעל מינון נמוך חוו לידת מכשירים (Comet Study Group, UK, 2001). בסקר אוסטרלי נמצא כי 66% מהאמהות לראשונה, שלהן ניתנו אפידוראל ופיטוצין, חוו לידה מסוייעת (מלקחיים, ואקום או ניתוח קיסרי) (Gutkowska et al, 2000).

 

יש לשים לב כי קבוצת הבקרה ברוב המחקרים הללו היו נשים שהשתמשו במשככי כאבים, שגם הם מפריעים ללידה נורמאלית, כך שההשוואה לנשים שחוו לידה ללא תרופות בכלל עשויה להוביל לממצאים משמעותיים עוד יותר.

 

תרופות הניתנות באמצעות אפידוראל נכנסות למחזור הדם של האם תוך דקות ומובלות ישירות לתינוק ברמות שוות ומוגברות (Brinsmead, 1987; Fernando, 1997). כמו-כן ייקח להן זמן רב יותר להעלם מהמערכת הלא בוגרת של התינוק לאחר חיתוך חבל הטבור (לדוגמה, רמות הBupivcaine בדם יורדות לחצי בתוך 2.7 שעות אצל מבוגר, אבל אצל תינוק התהליך לוקח 8 שעות). מחקרים שהשתמשו בסולם ההערכה של ברזלטון ליילודים[2] מצאו חוסרים ביכולותיהם של תינוקות שרק נולדו, המתאימים לרעילות המצויה בתרופות אלו (Lieberman & O’Donoghue, 2002).

 

נראה כי לאפידוראלים השפעה קלה על התנהגות אימהית… במחקר אחד אמהות בילו פחות זמן עם תינוקותיהם בבית החולים, ביחס מנוגד למינון התרופות שהן קיבלו וזמן שלב הדחיפות בהתאמה (Sepkoski et al, 1992), ובגיל חודש האמהות תיארו את ילדיהן כקשים יותר (Murry et al, 1981). ישנן גם עדויות כי תינוקות שרק נולדו, שנחשפו לאפידוראלים, הם בעלי יכולות ורפלקסי הנקה מופחתים (Brinsmead, 1985), המתאימים לחוסרים ניורו-התנהגותיים הקשורים לתרופות.  מחקר אוסטרלי גדול בקרב אמהות לראשונה מצא כי אלו שקיבלו אפידוראל הניקו פחות זמן (Henderson et al, 2003).

 

תופעות לוואי עבור התינוק

10-15% מהתינוקות חווים אנורמאליות בקצב הלב העוברי (Capogna, 2001) ואחד מתוך 28 מפתח ברדיקרדיה[3] משמעותית (Mardirosoff et al, 2002), כשרמות התרופה מגיעות לשיאן אצל האם. רובן נפתרות ספונטאנית, במיוחד כשמעודדים את האם לשנות תנוחה לתנוחה זקופה יותר, ולא לשכב פרקדן, אך בחלק מהמקרים המצב מצריך טיפול תרופתי או ניתוח חירום קיסרי.

 

לתינוקות שנולדו לאם שהיה לה חום כתוצאה מהאפידוראל יש סיכוי גבוה יותר להיוולד עם רמת אפגר נמוכה, צבע לא טוב וצורך בהחייאה (11.5%) (Lieberman et al, 2000). אֵם עם חום מסכנת יותר את התינוק משום שאפילו מעלה או שתיים יותר מגבירות את רמת הפגיעה המוחית כתוצאה מחוסר בזרימת דם. חוקר אחד ציין כי הסיכון לנזק מוחי לתינוקות שרק נולדו לאמהות שקדחו מחום הוא פי 10 (Impey at al, 2001). מחקר שוודי גדול מצא כי השימוש באפידוראל נקשר משמעותית לתוצאת אפגר נמוכה בעת הלידה (Thorngren-Jerneck, 2001). מחקר שנערך לאחרונה מצא גם כן רמות גבוהות של צהבת תינוקות בקרב תינוקות שנחשפו לאפידוראל, אך יתכן וזה קשור לעליה בשימוש בלידות מכשירים או בשימוש בפיטוצין (Lieberman, 2002).

 

שלושה מחקרים המשווים בין תינוקות שנחשפו לאפידוראל לבין תינוקת שלא נחשפו לתרופות, והמשתמשים ב[4]NBAS של ברזלטון מדויק יותר , מצאו הבדלים משמעותיים בנוירו-התנהגות בין שתי הקבוצות (Lieberman, 2002). Murray מצא כי תינוקות האפידוראל היו עדיין בעלי תוצאות NBAS נמוכות בגיל 5 ימים, ולתינוקות שהאמהות שלהן קיבלו פיטוצין בנוסף לאפידוראל היו תוצאות נמוכות עוד יותר, כמו גם רמות צהבת גבוהות יותר (Murray et al, 1981). Sepkoski מצא כי התינוקות בעלי ערנות ויכולת התמצאות מופחתות בחודש הראשון לחייהם (Sepkoski et al, 1992). מחקרים עכשוויים יותר המשווים תינוקות אפידוראל ותינוקות שנחשפו למשככי כאבים לא מצאו הבדלים, אבל הם השתמשו במבחן פחות מורכב, במיוחד מבחן NACS[5], שהומצא על ידי מרדימים, המסכם את כל הנתונים לכדי מספר אחד, ושאף בוּקַר רבות על כך שאינו רגיש דיו ואינו אמין (Gaiser, 2002; Camann & Brazelton, 2000; Halpern et al, 2001).

 

אפידוראלים עשויים להשפיע על חווית ההנקה והצלחתה דרך מספר מנגנונים. מחקר מצא כי ככל שתוצאת הנוירו-התנהגות של התינוק גבוהה יותר שעה לאחר הלידה, כך גבוהה יותר תוצאתו עבור התנהגות הנקה מוקדמת (Radzyminski, 2005). תינוקות שנחשפו לאפידוראל הם בעלי תוצאה נמוכה יותר, ותינוקות עם אפידוראל והיסטוריה של פיטוצין הם בעלי תוצאה נמוכה אף יותר (Riordan et al, 2000). כך היה בפינלנד, אוסטרליה וארה"ב, אם כי רמת התמיכה בהנקה בכמה בתי חולים בארה"ב גרמה להבדל ברמות ההצלחה.

 

מחקרים אלו מדגישים את מה שעשוי להיות ההשפעה המשמעותית ביותר של אפידוראלים…שתינוק מבולבל במהלך המגע המוקדם, מפריע להיקשרות ולהתפתחות מערכת היחסים בין האם לתינוק.

 

שביעות רצון בלידה

נותני טיפול בעת לידה הניחו כי שליטה בכאב היא הדאגה החשובה ביותר לאישה היולדת, וכי הקלת כאבים אפקטיבית תבטיח חווית לידה חיובית. למעשה, ישנן ראיות כי נשים שלא השתמשו באף תרופת לידה, חוֹות את שביעות הרצון הגבוהה ביותר מחוויית הלידה שלהן בעת הלידה (Kannan, 2001), אחרי 6 שבועות (Green, 1990), ושנה לאחר הלידה (Morgan, 1982).

 

במחקר בריטי שבחן אלף נשים, אלו שהשתמשו באפידורל דיווחו על הרמה הגבוהה ביותר של הקלה בכאבים אבל על שביעות הרצון הנמוכה ביותר מהלידה.  שיכוך כאבים באמצעות אפידורל לא מעניק חוויה אימהית משופרת אף-על-פי שמבחינה טכנית הוא משביע רצון ונותן שיכוך כאבים טוב (Morgan, 1982). סקירה שנערכה לאחרונה לגבי שביעות רצון לאחר לידה מצא כי ציפיות אישיות, תמיכה מהטפלים, היחסים בין המטפלים למטופל והמעורבות בקבלת ההחלטות הם הגורמים החשובים ביותר בקביעת שביעות הרצון מחוויית הלידה (Hodnett, 2002).

[1] הקרום הקשה = Dura

[2] Brazelton Neonatal Behavioral Assessment Scale

[3] ברדיקרדיה = האטה בקצב הלב

[4] Neonatal Behavioral Assessment Score = דרוג הערכת התנהגות יילודית

[5] Neurological and Adaptive Capacity Score = דרוג יכולת נוירולוגית והסתגלותית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s